"היום השני שלי בבולגריה הוקדש ליציאה מגבולות הגזרה של סופיה אל עבר פלובדיב, אחת הערים העתיקות בעולם שעדיין מיושבות. בעוד שהיום הראשון היה על טהרת הניווט העצמאי והרגליים, ביום השני החלטתי לתת למקצוענים להוביל. ב-30 אירו בלבד, מצאתי את עצמי יוצא למסע של שעתיים לכל כיוון, מגלה שהמרחק בין בירה מודרנית להיסטוריה רומית עובר דרך כבישים רעועים ותובנות על הערך האמיתי של טיול מאורגן. זהו סיפור על יום שבו הדרכים היו קשוחות, אבל היעד היה שווה כל רגע."
30 אירו ושעתיים של טלטולים: היציאה מסופיה
היום השני שלי בבולגריה נפתח בנקודת המפגש הקלאסית של סופיה מול הכנסייה המפורסמת בלב העיר. הפעם, המשימה הייתה ברורה: פלובדיב. לאחר בדיקת האפשרויות, החלטתי לסגור עם חברה מקומית טיול מאורגן. המחיר? 30 אירו לראש. עבור הסכום הזה קיבלנו רכב ממוזג, הדרכה צמודה והסעה הלוך-חזור. כשמחשבים את מרחק הנסיעה, כשעתיים לכל כיוון, מדובר בעסקה משתלמת במיוחד עבור מי שרוצה למקסם את היום שלו בלי להסתבך עם השכרת רכב או לוחות זמנים של אוטובוסים בינעירוניים.
הדרך לפלובדיב היא חוויה בפני עצמה, ולאו דווקא מהסיבות הנכונות. המקומיים לא מפסיקים להתלונן על מצב הכבישים המובילים לעיר, ובצדק. מדובר בכביש רעוע למדי שסובל מהזנחה רבת שנים, מה שהופך את הנסיעה לרועשת ומטלטלת לפרקים. אבל כפי שלמדתי כבר ביום הראשון, בבולגריה הדרך היא חלק מהאותנטיות. בזמן שהרכב הממוזג שלנו פילס את דרכו בין הבורות, המדריך המקומי התחיל לפרוס את ההיסטוריה המורכבת של האזור, מה שהפך את זמן הנסיעה לשיעור מרתק בהיסטוריה בלקנית.
הקולוסיאום הקטן והקסם של פלובדיב
כשמגיעים לפלובדיב, מבינים מיד למה היא נחשבת לפנינה של בולגריה. למרות שהסיור שלי התמקד בעיקר באזור המרכזי וההיסטורי, העוצמה של המקום עברה מיד. גולת הכותרת הייתה ללא ספק התיאטרון הרומי (או הקולוסיאום הקטן, כפי שרבים מכנים אותו). מדובר באחד המבנים הרומיים השמורים ביותר בעולם, והכניסה אליו עלתה בקושי 5 לבה (כ-10 שקלים). לעמוד על אבני שיש בנות אלפי שנים, בתוך מבנה שעד היום משמש להופעות חיות, זו חוויה שגורמת לך להרגיש את כובד הזמן.
הליכה ברחובות המרוצפים של העיר העתיקה מגלה שילוב מרתק של סגנונות בנייה, בתי קפה ציוריים ואווירה הרבה יותר רגועה ואירופית מזו של סופיה הסואנת. פלובדיב היא עיר שחייבים לחקור, גם אם זה רק "טעימה" בסיור יום. היא מזכירה לך שבולגריה היא לא רק לואו-קוסט וקניונים, אלא צומת דרכים תרבותי עמוק שבו אימפריות עלו ונפלו והשאירו אחריהן עקבות שאפשר לגעת בהן גם היום.
מציאות ישראלית בלב בולגריה: החזרה לסופיה
הנסיעה חזרה לסופיה הייתה שקטה יותר, אך המציאות הישראלית תפסה אותנו גם שם. בזמן שחצינו את הנופים הבולגריים הירוקים, הטלפונים התחילו לרטוט עם דיווחים על מטח רקטות חריג לצפון הארץ. באותו רגע לא ידעתי שזהו רק קדימון למה שאחווה מאוחר יותר באיה נאפה ב-7 באוקטובר המקולל, אבל התחושה של להיות בחו"ל כשהלב נמצא בבית תמיד מייצרת דיסוננס חזק. זהו חלק בלתי נפרד מחוויית המטייל הישראלי גם בשיא החופשה, אנחנו מחוברים בוריד למה שקורה בארץ.
חזרנו לסופיה לקראת ערב. כדי "לנחות" מהיום האינטנסיבי הזה, קינחנו בעוד קצת זמן איכות באחד הקניונים המקומיים, הצטיידות אחרונה וסגירת קצוות. היום השני נגמר בתחושת סיפוק; ראינו עולם אחר, צללנו להיסטוריה עתיקה, ולמדנו שגם ב-30 אירו אפשר לקבל חוויה של VIP אם יודעים לבחור את הספקים הנכונים. בולגריה ממשיכה להפתיע, והיום השלישי כבר ממתין מעבר לפינה.
"לפעמים השקעה של 30 אירו היא לא רק על הדרכה, היא על השקט הנפשי לדעת שמישהו אחר נלחם בכבישים המשובשים בזמן שאתה צולל אלף שנים אחורה בזמן."