"יש רגע מסוים שקורה מיד אחרי שהגלגלים נוגעים במסלול בנמל התעופה של לרנקה. זה הרגע שבו הבועה של 'החופשה היוקרתית' פוגשת את המציאות הכלכלית. בזמן שהעדר נוהר למוניות היקרות בקומה אפס, גיליתי איך הופכים 2.5 אירו להסעה פרטית בלימוזינה כחולה וממוזגת שלוקחת אתכם עד לפתח הטיילת."
הצד השמאלי של הטרמינל
בזמן שהמוני התיירים ניהלו משא ומתן מיוזע עם נהגי המוניות בקומה אפס, עשיתי את המהלך המוכר של ה"צייד": עליתי לקומה השנייה, קומת ההמראות. יש משהו אירוני בכך שהפתרונות הכי זולים בחיים נמצאים במקומות שאנשים רק רוצים לברוח מהם. שם, הרחק מההמולה של הנכנסים, ממתינה התחנה הכחולה של חברת האוטובוסים Cyprus Bus.
השעה הייתה כבר אחרי תשע בערב, תעריף לילה נכנס לתוקף, והלוח הדיגיטלי הראה שקו 425 אמור להגיע תוך דקות ספורות. הנהג פתח את הדלתות בחיוך קפריסאי עייף. "Foinikoudes?" שאלתי, והוא הנהן. שלפתי שני אירו וחצי מחיר שבקושי קונה קפה בשדה התעופה ועליתי על האוטובוס. מה שקרה אחר כך היה הרגע שבו הבנתי שוב שהלואו-קוסט הוא לא רק חיסכון, הוא חוויה של ריבונות.
המרצדס הכחולה שלי
האוטובוס היה ריק לחלוטין. במשך כל הנסיעה מהשדה ועד למרכז העיר, הייתי הנוסע היחיד. האוטובוס המרווח, הממוזג והשקט הזה הפך בן רגע ללימוזינה הפרטית שלי ב-2.5 אירו. בזמן שהמוניות בחוץ עקפו אותנו בדהרה, אני ישבתי ליד החלון הגדול, צופה באורות של אגם המלח של לרנקה מנצנצים בחושך. זה היה רגע של ניצחון קטן על המערכת.
הנסיעה ארכה בדיוק 15 דקות. האוטובוס גלש לאורך הטיילת המפורסמת של לרנקה, עוצר בנקודות אסטרטגיות שכל אחת מהן קרובה יותר למלונות מאשר תחנת המוניות הרשמית. כשירדתי בתחנה המרכזית בפיניקודס, מול הים, ראיתי את החבר'ה מהטיסה שלי רק עכשיו פורקים את המזוודות הכבדות שלהם מהמונית. הם נראו לחוצים, עייפים מהוויכוח על המחיר. אני, לעומת זאת, כבר הייתי בדרכי לטברנה הקרובה, מרגיש כאילו הרגע הרווחתי 20 אירו במתנה.
"חופש אמיתי לא קונים בכסף גדול, אלא בהחלטות חכמות שמתחילות בתחנת אוטובוס ריקה בשעה עשר בלילה.""