"היום הרביעי והאחרון בטיול הוא תמיד היום שבו המסיכות יורדות. אין יותר לחץ של "לסמן וי" על אתרי חובה, ויש הרבה יותר מקום לגלות את העיר דרך הרגליים והבטן. ביום הזה החלטתי לחצות את סופיה מצד לצד, להעמיס סטוקים של מזכרות שיגרמו לקופאיות בסופר להרים גבה, ולגלות שוב שהקסם האמיתי של בולגריה נמצא בפיצה של הרחוב ובמציאות של השוק המקומי. זהו סיקור של יום של סגירת פינות, שופינג חכם והרבה מאוד צעדים."
מרתון סופיה: מהמרכז ועד לקניון Paradise ברגל
ביום הרביעי החלטתי לוותר על המטרו המהיר לטובת חוויה בלתי אמצעית של העיר. אם ביום השלישי ראיתי את סופיה מלמעלה (מהר ויטושה), ביום האחרון רציתי להרגיש אותה מתחת לרגליים. יצאתי למסע רגלי שחצה את העיר מהמלון שלי ליד בית הכנסת ועד לקניון Paradise המרוחק. זו הליכה שעוברת דרך המדרחוב המפורסם, חוצה את הגינה הגדולה והירוקה של מרכז העיר וממשיכה דרך רחובות צדדיים שמגלים את סופיה האמיתית זו שלא תמיד מופיעה בגלויות.
למה ללכת כל כך הרבה? כי אין דרך טובה יותר לגלות עיר מאשר ברגליים. הדינמיקה של הרחובות משתנה ככל שמתרחקים מהמרכז התיירותי, ופתאום מגלים פינות חמד, בתי קפה קטנים וארכיטקטורה מעניינת שפשוט מפספסים כשנוסעים מתחת לאדמה במטרו. זו הייתה הדרך המושלמת להיפרד מהעיר ולספוג את האווירה הבלקנית בפעם האחרונה לפני הטיסה.
צייד המזכרות: מבצע לוקום בסופרמרקט
אחד הדברים שהכי אהבתי בבולגריה זה את היכולת להביא מזכרות איכותיות במחירים של מקומיים. במקום ללכת לחנויות הסובנירים היקרות במדרחוב, חזרתי לסופרמרקט. יש שם תמיד פינה חמה למזכרות מקומיות, אבל ה"יהלום שבכתר" עבורי היה הלוקום. העמסתי סטוקים של חפיסות לוקום בטעמים שונים, עד שהקופאיות בסופר בטח תהו מי זה המשוגע הישראלי שצריך כל כך הרבה סוכר בחיים שלו. יחד עם כובע גרב ממותג "Bulgaria" ומגנטים למקרר, סגרתי את פינת המתנות בחלקיק מהמחיר שהייתי משלם בנתב"ג.
אבל השופינג האמיתי קרה בשוק של סופיה, שנמצא ממש במרחק יריקה מהמלון שלנו. השוק הזה הוא חוויה לכל החושים, ושם מצאתי את מה שחיפשתי: "מציאות". התחדשתי במכנסי אדידס מזויפים באיכות לא רעה בכלל, בתוך אווירה של שוק אמיתי שבו הכל אפשרי. זה המקום למי שרוצה להרגיש את הדופק של העיר בלי פילטרים.
אוכל רחוב: הפיצה והשווארמה שאין להן תחליף
אי אפשר לסכם טיול בבולגריה בלי לדבר על אוכל רחוב. למרות שוארנה נחשבת למלכת האוכל, סופיה נותנת פייט רציני, במיוחד כשהמחירים פה אפילו מעט זולים יותר. הפיצה והשווארמה הבולגרית הן מוסד בפני עצמו מהירות, זולות וטעימות להפליא. יש משהו בבצק של הפיצה המקומית ובתיבול של השווארמה שפשוט קשה למצוא במקומות אחרים. זהו הפתרון המושלם למטייל שרוצה לאכול טוב ולהמשיך לנוע. היום הרביעי נחתם בטעם מתוק (של לוקום) ומלוח (של פיצה), עם תחושה שסחטנו מסופיה את המקסימום האפשרי.
"צייד טיסות אמיתי לא קונה מזכרות בחנויות תיירים נוצצות. הוא מוצא את הלוקום הכי טוב במדף האחורי של הסופרמרקט ואת המכנסיים החדשים שלו בשוק שמתחת למלון."