"היום החמישי של קפריסין 2023 הוא כבר לא סיפור על טיול, אלא סיפור על הישרדות, אחריות ואי-ודאות. ב-7 באוקטובר, המונח "צייד טיסות" קיבל משמעות אחרת לגמרי לא עוד חיפוש אחר הדיל הכי זול, אלא ניסיון נואש למצוא דרך הביתה או פשוט מקום בטוח להישאר בו כשהשמיים נסגרים. ב-5 בבוקר, כשעזבנו את איה נאפה לכיוון שדה התעופה בלרנקה, לא ידעתי שהשבוע הקרוב יהפוך לאחד המשמעותיים בחיי שבוע של הקמת קומונה ישראלית, עמידה של חברת תעופה לצד נוסעיה וחסד של בעל מלון מקומי אחד עם לב ענק."
חמ"ל בשדה התעופה: הישראלים בקו החזית הלוגיסטי
השעה 05:00 לפנות בוקר. יצאנו ממלון Paul Marie באיה נאפה לכיוון הפסל המוכר "I Love Ayia Napa". שם, בחושך המוחלט של הבוקר שאחרי השבת השחורה, עלינו על האוטובוס הראשון ללרנקה. המטרה הייתה ברורה: להגיע לשדה התעופה ולהבין מה קורה. המעבר המהיר מהאוטובוס הבינלאומי למקומי של שדה התעופה הרגיש כמו סצנה מסרט שקט מתוח, פנים מודאגות ואי-ודאות באוויר.
בשדה התעופה בלרנקה מצאתי את עצמי פותח מעין "חמ"ל קטן". הניסיון שלי כצייד טיסות הפך לכלי עזר לישראלים שהגיעו לשם אבודים. היו שם צעירים עם צו 8 שחיפשו נואשות דרך להגיע לארץ כדי להילחם, ומשפחות שחיפשו תשובות מחברות התעופה. ניגשתי לדלפק של Wizz Air. למרות הביקורות שלעיתים נשמעות על חברות לואו-קוסט, וויז אייר הוכיחו אנושיות יוצאת דופן: הם דאגו לנו ל-4 ימים של אירוח מלא העברות, מלון וארוחות. קיבלנו את האישורים המיוחלים ויצאנו לדרך חדשה בתוך אי-הוודאות.
החיוך של לרנקה: מלון Saint Elena
יצאנו מהשדה לכיוון המונית שוויז אייר הזמינה עבורנו. ברגע של בלבול ותשישות מהמצב, ניסיתי להיכנס למושב הנהג שוכח שבקפריסין הכל הפוך וההגה נמצא בצד ימין. הגענו למלון Saint Elena בלרנקה, ושם פגשנו את בעל המלון, אדם שאני חייב לו תודה ענקית. הוא יצא מיד לשלם לנהג המונית (על חשבון וויז אייר) וקיבל אותנו בחיבוק ובחדר מוכן. המלון עצמו הוא פנינת בוטיק חדרים מעולים, בריכה קטנה ואווירה משפחתית. בעל המלון הפך לשותף שלנו למסע; בכל בוקר הוא צייד אותנו ב-15 יורו לכל אחד לארוחת בוקר בטיילת, ובערב דאג להזמין עבורנו משלוחי אוכל על חשבון חברת התעופה.
הקומונה של לרנקה: יחד בתוך הכאוס
בימים הבאים, המלון הפך לסוג של קומונה ישראלית. הגיעו לשם לא מעט ישראלים שחיפשו מפלט מהמצב בארץ או כאלה שנתקעו כמונו. יצרנו קבוצה מגובשת של ישראלים ותיירים שגילו אמפתיה וסולידריות. השגרה הייתה מוזרה: ארוחת בוקר שקטה בטיילת של לרנקה, שעות של צפייה בחדשות בלובי עם עיניים דבוקות למסך, וטיולים קטנים לקניון של לרנקה כדי לנסות להסיח את הדעת. הקניון הוא מקום מצוין, אמנם מעט מרוחק מהמרכז, אבל הוא סיפק לנו את המרחב שהיינו צריכים כדי לא לשקוע בתוך החדשות הקשות.
בערבים היינו יושבים בלובי של המלון, מזמינים מקדונלדס או בורגר קינג לא כי זה היה האוכל הכי טוב, אלא כי למי בכלל היה חשק לאוכל גורמה באותם ימים? ישבנו יחד עד השעות הקטנות של הלילה, תומכים אחד בשני, חולקים סיפורים מהבית ומחכים להזדמנות לחזור. הקשרים שנוצרו שם היו חזקים יותר מכל חברות רגילה של טיול.
השיבה הביתה: TUS Airways והכרת תודה
ביום הרביעי לשהותנו בלרנקה, הבנו שוויז אייר יצטרכו עוד זמן עד שיחזירו את הקו לישראל. המוד של "צייד טיסות" חזר לפעולה, אבל הפעם לא חיפשתי את הדיל הזול ביותר אלא את הדרך המהירה ביותר. מצאנו טיסה של חברת TUS Airways ב-100 יורו. בזמנים כאלה, כשכל מה שאתה רוצה זה לנחות בנתב"ג, המחיר הופך לפרט משני. עלינו על המטוס בתחושת הקלה מהולה בעצב כבד על מה שקורה בבית.
אני חוזר מהשבוע הזה עם הערכה עצומה לוויז אייר שעמדו לצדנו ברגעים הכי קשים, ולבעל מלון Saint Elena שהזכיר לנו שיש טוב בעולם. חזרנו הביתה, וזה מה שחשוב. קפריסין 2023 תיזכר אצלי לא בזכות החופים של איה נאפה, אלא בזכות האנשים שפגשתי בדרך חזרה.
"בימים כאלה, המותג 'צייד טיסות' הופך למשני. מה שחשוב זה לא המחיר של הכרטיס, אלא הידיעה שאתה לא לבד בתוך הכאוס. בלרנקה הקמנו משפחה של רגע, וזה מה שהחזיק אותנו."