אני מטייל אחרת מרוב האנשים. עבורי, טיסה אינה מטרה בפני עצמה, והיא גם לא חופשה רגילה. המטרה שלי תמיד ברורה: לנצל הזדמנויות לואו-קוסט כדי להגיע למקום חדש ולחקור אותו לעומק. אני מחפש כרטיסים במחיר מינימלי סביב 200 ש"ח הלוך-חזור ומגיע עם תיק גב קטן בלבד, מוכן להיכנס לעיר ולחוות אותה, לא רק לשכב במלון או להסתובב באטרקציות פופולריות.
בעיני, החוויה האמיתית מתחילה ברגע שהמטוס נוחת והחיים המקומיים נפתחים לפניך. אני מחפש לשוטט, ללמוד, לטעום אוכל מקומי, לראות את התחבורה הציבורית, ולהתערבב בקצב האמיתי של העיר. כל יעד הוא סוג של מעבדה אני בודק, חוקר ומבין את המקום דרך חוויות יומיומיות: שווקים, פארקים, רחובות סמטתיים, תחנות רכבת או תחנות מטרו. זו הדרך שלי להתחבר לאותנטיות של המקום, ולא רק לצילומי סלפי או למדריכי תיירים.
אני זוכר את הימים שבהם היינו טסים אפילו ב-20 יורו לקפריסין, פשוט לצאת חמישי בערב ולחזור שבת בבוקר, לא בשביל נופש אלא בשביל לראות איך המקום פועל, איך האנשים חיים, ואיך התחבורה, השווקים והחיים העירוניים עובדים בפועל. היום, עם המחירים שהפכו גבוהים יותר, אני עדיין מחפש הזדמנויות דומות כל מחיר נמוך הוא הזדמנות לחקור עיר או יעד חדש מבלי לשבור את התקציב.
הטיסות שלי הן תמיד ממוקדות ופרקטיות: תיק גב קטן, לוח זמנים ברור, ויכולת להסתגל במהירות. אני מגיע מוקדם, יוצא ליום מלא חוויות, ובסופו של יום חוזר למקום בסיס קטן לישון ולהתכונן ליום הבא. המטרה אינה להרגיש בחופשה אלא להרגיש כאילו אני חוקר את העיר: לזהות את המקומות הפחות מוכרים, לדבר עם המקומיים, להבין את התרבות והמנהגים, ולחוות את המקום כמו מי שחי בו, לא כמו תייר חולף.
כך, כל טיסה קטנה הופכת לחוויה מלאה. היא מאפשרת לי לראות ערים חדשות, לחקור תרבויות שונות וללמוד דרך החיים עצמם, ולא רק דרך אתרי תיירות. זה טיול שמתמקד בתוכן, בחוויה ובלמידה טיסות כמסע חקירה, ולא חופשה.