"אני כותב את השורות האלו ממש כרגע תוך כדי שהות באילת. אני נהנה מאוד, אבל הראש שלי פשוט לא מפסיק לעבוד על הפוטנציאל שאני רואה סביבי. בואו נשים את הקלפים על השולחן: כרגע, אירופאים פשוט לא מגיעים לאילת, והעיר נסמכת כמעט כולה על הקהל הישראלי. במדריך והניתוח הזה נבחן למה התיירות הבינלאומית נעצרה, מה קיים בשטח מבחינת תשתיות וקניונים, ומה חייב להשתנות בשדה התעופה רמון וברחובות העיר כדי להביא לכאן תיירים מחו"ל."

מציאות בשטח: למה אירופאים לא מגיעים כיום לאילת

אני כותב את השורות הללו כרגע ישירות מאילת. הים נהדר, האווירה טובה ואני נהנה מאוד, אבל כשאדם שחי ונושם תיירות ולואו-קוסט מסתובב כאן, קשה להתעלם מהמציאות בשטח.

בואו נשים את הדברים על השולחן בצורה הכי גלויה: כיום, תיירים אירופאים כמעט ולא מגיעים לאילת. העיר נסמכת כמעט לחלוטין על נופשים ישראלים. בעוד שיעדי ים תיכון כמו איה נאפה או איי יוון מוצפים במיליוני תיירים מכל רחבי אירופה לאורך כל הקיץ, אילת נותרה מחוץ למפת התיירות הבינלאומית העיקרית. המצב הזה מייצר פוטנציאל לא ממומש שפשוט זועק לשינוי תפיסתי ואסטרטגי.

אתגר הטיסה: האם טיסה של 4 שעות מאירופה היא רלוונטית?

כשבוחנים את השוק האירופי, חייבים להיות ריאליים. טיסה של כ-4 שעות ממרכז או צפון אירופה לאילת היא נסיעה לא קצרה בכלל, בטח כשמדובר בסופשבוע קצר. אירופאי ממוצע שאינו מחפש הרפתקאות יכול להגיע בתוך שעתיים טיסה בלבד לחופי ספרד, יוון או קפריסין.

אז מתי טיסה של 4 שעות כן הופכת לפתרון אטרקטיבי עבור התייר האירופי?
* בעונת החורף בלבד: כשרשתות הנופש באירופה נסגרות והטמפרטורות צונחות אל מתחת לאפס, אילת מציעה שמש חמימה וים נעים.
* כשהמחיר נמוך דרמטית: תייר אירופי יסכים לטוס 4 שעות רק אם כרטיס הטיסה במחירי לואו-קוסט אגרסיביים של עשרות אירו בודדים.
* חופשות ארוכות: כאשר מדובר בחופשה של שבוע ומעלה ולא בגיחה קצרה של יומיים.

התשתיות שכבר קיימות: מקניונים ועד הלונה פארק החדש

על אף היעדר התיירות הבינלאומית כרגע, משהו אחד אי אפשר לקחת מאילת: התשתיות הפיזיות והתיירותיות שכבר קיימות בעיר הן ברמה גבוהה מאוד, וחלקן עדיפות בהרבה על יעדים מתחרים באזור:

1. היצע לינה מגוון: מלונות פאר של חמישה כוכבים לצד מלונות בוטיק אורבניים במחיר נגיש ואפשרויות לינה זולות.
2. קניונים ומסחר ללא מע"מ: מתחמי שופינג מודרניים המציעים חוויית קניות משתלמת במיוחד בזכות הפטור ממע"מ.
3. הלונה פארק החדש: אטרקציה חדשה ומטורפת שמעניקה צבע, עניין ואווירה בינלאומית לכל המשפחה.

הפתרון לבעיית המרחק: כדי למשוך אירופאים לטיסה של 4 שעות, אילת חייבת למתג את עצמה כמפלט השמש החורפי האולטימטיבי, תוך מתן תמריצים כספיים לחברות התעופה שיורידו את מחירי הכרטיסים למינימום.

מתחם השדה הישן: אטרקציה אורבנית בלב העיר

דוגמה מצוינת לתשתית חזקה היא הדרך שבה העיר ניצלה את שטח שדה התעופה הישן. השטח הנטוש שהפריע בעבר לתנועה הפך לפארק אורבני פתוח, מזמין ונגיש.

המתחם הזה מציע כיום שבילי הליכה, מתחמי אירועים ואווירה פתוחה. מדובר בבסיס מצוין שאפשר להמשיך לפתח ולהפוך למרכז קולינרי, תרבותי ולילי שיחבר בין העיר הוותיקה לאזור המלונות והחוף.

מה חייב להשתנות בשדה התעופה רמון

כדי לשנות את המצב ולהביא תיירים מחו"ל, הכל מתחיל ונגמר בנגישות. שדה התעופה הבינלאומי רמון הוקם במטרה להיות השער של הדרום, אך כרגע הוא אינו מתפקד כמנוע לואו-קוסט בינלאומי פעיל.

כדי שזה יקרה, נדרשים צעדים אגרסיביים:
* סבסוד אגרות נחיתה: מתן תמריצים כספיים לחברות לואו-קוסט זרות (כמו ריינאייר וויזאיר) כדי שיהיה להן רווחי לפתוח קווים ישרים מאירפה.
* קמפיינים ממוקדים באירופה: שיווק ממוקד של אילת במדינות קרות במהלך החורף.
* תחבורה מהירה מהשדה: שאטלים מהירים וזולים ישירות מרמון לאזור המלונות.

החזרת האווירה והתרבות לרחובות העיר

מלבד טיסות, תיירים מחפשים גם חוויה ברחוב. כדי שאילת תרגיש כמו עיר נופש בינלאומית תוססת, צריך להחזיר לרחובות את האווירה והצבע:

* תרבות רחוב: הופעות חיים, אמנים, מופעי מוזיקה ופסטיבלים פתוחים לאורך הטיילת.
* דוכנים מעוצבים: שווקי לילה מודרניים עם אוכל רחוב איכותי ואומנות מקומית.
* חיי לילה דינמיים: עידוד מתחמי בילוי צעירים שפועלים בשעות המאוחרות.

בשורה התחתונה: מנוף נכון שיממש את הפוטנציאל

כרגע, אילת היא עיר נופש מצוינת עבור הישראלים, אך הפוטנציאל הבינלאומי שלה נותר לא ממומש.

כדי להפוך ליעד לואו-קוסט בינלאומי מצליח, לא מספיק להסתמך על מזג האוויר והקניונים. חייבים לפתור את אתגר הטיסות בשדה התעופה רמון, לייצר מחירים אטרקטיביים שיצדיקו טיסה ממושכת מאירופה, ולהרים את הכפפה כדי למנף את העיר לרמה שמגיעה לה.

"יש לאילת את התשתיות להיות יעד בינלאומי מצליח, אבל בלי תיירות נכנסת מאירופה ובלי פיצוח לוגיסטי של הטיסות, הפוטנציאל הזה נשאר על הנייר."

— בן הררי