"המחלה הכי גדולה של עולם הטיולים היא הווטסאפ הקבוצתי. כמה פעמים ראיתם דיל מטורף, שלחתם לקבוצה של החברים, ועד שכולם ענו, בדקו ימי חופש ושאלו "מי בא?", המחיר כבר קפץ ב-400%? המיינדסט שלי הוא הפוך: אני צייד, לא וועדת קישוט. כשמופיע מחיר של 200 ש"ח, אני קודם כל סוגר לעצמי. בשיעור הזה נלמד למה החופש לטוס לבד הוא המפתח לדילים הכי טובים, ואיך הופכים את הטיול לחוויה שמתחילה בכם – ולא בתלות באחרים."
שבירת התלות: הדיל לא מחכה לאישור מהקבוצה
הטעות הכלכלית הכי גדולה היא להתייחס לטיסה כאל "פרויקט חברתי". בעולם הלואו-קוסט, שניות הן כסף. כשראיתי את קראקוב ב-220 ש"ח, ידעתי שאם אתחיל בסבב טלפונים, הדיל יתאדה. המיינדסט העסקי כאן הוא פשוט: קודם כל מבטיחים את ה'אופציה' לעצמכם. ברגע שיש לכם כרטיס ביד ב-200 ש"ח, אתם נמצאים בעמדת כוח. עכשיו אתם יכולים להגיד לחברים: 'אני סגרתי, מי שרוצה להצטרף מוזמן'.
זה משנה את כל הדינמיקה. אתם כבר לא "מתחננים" שאנשים יבואו, אתם מובילים. מי שיצטרף בכיף, ומי שלא? לכם עדיין יש כרטיס במחיר בדיחה. הידיעה שאין לכם בעיה לטייל בנפרד היא נכס אסטרטגי. היא מאפשרת לכם לנצל אנומליות במערכת שחברים שלכם יפספסו כי הם היו עסוקים בלבקש אישור מהבוס או מהאישה באותו רגע.
החופש שבטיול סולו (או בנפרד)
מעבר לעניין הכלכלי, יש כאן עניין של חוויה. לטייל לבד זה לא "מסכן", זה "יוקרה שקטה" במיטבה. אתם קובעים מתי קמים, איפה אוכלים את ההמבורגר (זוכרים את דברצן?) ומתי פשוט לשבת בפארק עם ספר. כשאתם סוגרים לעצמכם בלי לחכות לאיש, אתם קונים לעצמכם חופש מוחלט.
אני תמיד פתוח למצטרפים. אם חבר רואה שסגרתי ורוצה לבוא – המלון כבר שם, היעד כבר שם, והוא יכול לסגור את הטיסה שלו (גם אם היא תעלה לו קצת יותר, הטיסה שלי עדיין נשארה זולה). אבל הבסיס של הטיול הוא אני. אם מישהו מצטרף, זה שדרוג לחוויה, לא התנאי לקיומה. המיינדסט הזה מוריד את הלחץ מהזוגיות או מהחברות – אתם לא "חייבים" לאף אחד שום דבר, כי הסגירה הייתה אינדיבידואלית מהרגע הראשון.
ניהול הסיכונים של ה-200 ש"ח
בואו נחזור למתמטיקה: ב-200 ש"ח, מה הסיכון הכי גדול שלכם? שתטוסו לבד ותגלו שאתם נהנים מהחברה של עצמכם? או שתחליטו לא לטוס ותפסידו סכום ששווה לארוחה במסעדה? כשאתם משחררים את הצורך בשותף כתנאי לסגירת הדיל, אתם הופכים לציידים חופשיים.
תהפכו את ה"לבד" ליתרון תחרותי. בעוד שכל השאר מחכים לקיץ כדי לתאם חופשה משפחתית יקרה ומורכבת, אתם סוגרים 4-5 "גיחות סולו" בשנה במחיר של חופשה אחת. אם מישהו ירצה להצטרף בדרך – דלתכם פתוחה. אם לא? קראקוב, וארנה ולרנקה מחכות לכם, והן יפות באותה מידה גם כשאתם צועדים בהן לבד עם הטרולי (או התיק גב) והחיוך של מי שיודע שהוא ניצח את השיטה.
"אל תתנו ללו"ז של מישהו אחר להיות המחסום ביניכם לבין העולם. ב-220 ש"ח, אתם החבר הכי טוב של עצמכם"