"סיביו היא לא רק עיר, היא שיעור בחיים. המסע שלנו התחיל ברציף רכבת סוער ומעט מאיים בסיגישוארה, והמשיך אל אחת הערים היפות והמרתקות באירופה. בין הכיכרות הגדולות לסמטאות נסתרות, ובין מוזיאון פתוח עצום לאתגרי התחבורה הציבורית – גיליתי שדווקא ברגעים שבהם צריך להשתמש בשפה המקומית כדי לקנות כרטיס אוטובוס, קורה הקסם האמיתי של הטיול."
בוקר של ניגודים: מהרציף הסוער אל השקט של סיביו
המסע שלנו לסיביו התחיל בבוקר מוקדם מאוד בתחנת הרכבת של סיגישוארה. עוד לפני שעלינו לקרון, פגשנו את הצד הפחות "תיירותי" של רומניה. התחנה הייתה מלאה באנשים שהלילה עבר עליהם ברחוב – הומלסים שנחו על הספסלים, שתו קפה חזק או פשוט משוטטים בין הרכבות. ברגעים הראשונים זה הרגיש מעט מאיים, סוג של חיכוך עם המציאות הקשוחה, אבל מהר מאוד התחושה התחלפה בהבנה שזוהי חוויה אותנטית; זהו חלק מהדופק של העיר. ברגע שהרכבת יצאה לדרך, הניגוד היה מושלם: מבעד לחלון נפרסו הנופים הירוקים והמרגיעים של רומניה, כפרים ציוריים שבהם הזמן עצר מלכת והרים שסוגרים על האופק. השיחות הקטנות עם המקומיים בקרון, ברומנית מתגלגלת, היו הפרומיל שהיינו צריכים כדי להיכנס לאווירה.
עם ההגעה לסיביו, התמקמנו במלון HOTEL A RING. המלון היה בדיוק מה שחיפשנו – שילוב של נוחות מודרנית, חדרים מרווחים ומיקום אסטרטגי שמאפשר להגיע לכל פינה בעיר העתיקה תוך דקות ספורות. הנחנו את התיקים, לקחנו נשימה עמוקה ויצאנו לבלוע את העיר.
הלב ההיסטורי: הכיכרות שרואות הכל
התחנה הראשונה הייתה Piața Mare (הכיכר הגדולה). זהו הלב הפועם של סיביו, מקום שבו הארכיטקטורה הגותית פוגשת את הבארוק. הכיכר הייתה מלאה בחיים: ילדים רצו בין היונים, אמני רחוב הציגו את מרכולתם, והמקומיים ישבו בבתי הקפה עם כוס קפה חם ביד, נהנים מהשמש של הבוקר. גולת הכותרת כאן היא ללא ספק הטיפוס לCouncil Tower (מגדל המועצה). המדרגות הצרות מובילות לתצפית פנורמית שפשוט עוצרת את הנשימה – פסיפס של גגות רעפים אדומים המעוטרים ב"עיניים של סיביו" (החלונות המפורסמים בגגות שנראים כאילו הם עוקבים אחריכם) ונוף ירוק שעוטף את העיר מכל עבר.
משם המשכנו ל-Piața Mică (הכיכר הקטנה), המחוברת לכיכר הגדולה במעברים ציוריים. הרחוב הזה מרגיש אינטימי יותר, מלא בחנויות מלאכת יד ובתי קפה אותנטיים שמסתתרים מתחת לקשתות אבן. עצרנו שם לטעום מאפים מסורתיים – ריח הבצק הטרי והקינמון היה פשוט בלתי ניתן לעמידה. לא רחוק משם ניצבת הקתדרלה הלותרנית, מבנה מהמאה ה-14 עם צריח בגובה 73 מטרים. נכנסנו פנימה כדי להתרשם מהוויטראז'ים העשירים והציורים שמעניקים לעיר את העומק ההיסטורי שלה.
האתגר התחבורתי והקסם של מוזיאון Astra
אחד החלקים המרתקים והמאתגרים של היום היה הנסיעה למוזיאון Astra Village. זהו אחד המוזיאונים הפתוחים הגדולים בעולם, והוא מוקדש כולו לתרבות ולמסורת הרומנית. עלינו על אוטובוס מקומי, ושם נתקלתי בקושי קטן – מכונת הכרטיסים הייתה מעט מסורבלת. כאן נכנסו כישורי השפה הרומנית שלי למבחן; פניתי לעוברי אורח, שאלתי, הסברתי, והצלחתי להבין איך לרכוש את הכרטיס ולהמשיך בדרכנו.
המוזיאון עצמו הוא עולם ומלואו. בילינו שם למעלה משעתיים, צועדים בין בתי עץ עתיקים שהובאו מכל רחבי רומניה, טחנות רוח, וחממות מסורתיות. זה היה שיעור מאלף בחקלאות ומלאכת יד של פעם. בדרך חזרה נתקלנו בבעיה נוספת – לא הייתה אפשרות לקנות כרטיס בתוך האוטובוס חזור. נאלצתי לאלתר: עליתי ללא כרטיס (תוך תקווה שלא יבוא קונטרולור), ירדתי בתחנה הקרובה שיש בה מכונה, קניתי כרטיס חדש ועליתי על האוטובוס הבא. האתגרים האלו רק הוסיפו לחוויה – הם הפכו את הטיול ממסלול תיירותי סטרילי למסע אמיתי שבו אתה חי את העיר כמו מקומי.
צהריים של סמטאות: גילויים קטנים בצידי הדרך
כשחזרנו למרכז העיר, החלטנו ללכת לאיבוד בכוונה בסמטאות הקטנות שמתפצלות מהרחובות המרכזיים. שם גילינו את סיביו האמיתית: סדנאות קטנות שבהן בעלי מלאכה עדיין מייצרים כלים מסורתיים, חנויות יד שנייה עם אוצרות מהעבר, ובתים צבעוניים עם דלתות עץ כבדות. עצרנו בבית המועצה הישנה וביקרנו בבזיליקה הקתולית, מבנה שמשלב פאר ארכיטקטוני עם שקט רוחני עמוק.
לא פסחנו על החנויות המקומיות שמוכרות תכשיטים בעבודת יד ובדים רומניים מסורתיים. השיחות עם המוכרים היו מרתקות; למדנו על שיטות הרקמה ועל המשמעות של הדפוסים השונים בבגדים המסורתיים. בשעות הצהריים המאוחרות, כשהעיר נכנסה לשלווה מסוימת, הרגשנו שהצלחנו לגעת בנשמה של סיביו.
סיביו היא עיר שלא רק מבקרים בה – היא עיר שחווים אותה דרך הרגליים, דרך האתגרים הקטנים של התחבורה, ודרך היופי הבלתי נגמר של הכיכרות שלה. חזרנו למלון כשהרגליים עייפות אך הלב מלא בזיכרונות אותנטיים של עיר שרואה את העבר שלה בכל גג וגג.
"סיביו היא עיר שבה הגגות מסתכלים עליך, אבל האנשים הם אלו שפותחים לך את הלב."