"שש שעות של נסיעת רכבת הפרידו בין הקצב של בוקרשט לבין השקט המכשף של סיגישוארה. זהו מסע שמתחיל בשיחות מקומיות ברומנית מול נופים ירוקים, ומסתיים בטיפוס בסמטאות אבן בנות מאות שנים. בין קבב עסיסי בתחנה לבין טבילה בג'קוזי מול נוף טרנסילבני – גיליתי את העיר שבה הזמן פשוט עצר מלכת. מוכנים להתאהב?"
שש שעות של גילוי: המסע על המסילה לטרנסילבניה
המסע שלי לסיגישוארה התחיל בשעה 06:00 בבוקר, כשבוקרשט עוד התעוררה לאיטה. עליתי על הרכבת היוצאת מ-[Gara de Nord], ובמשך שש שעות חוויתי הרבה מעבר לנסיעה טכנית מנקודה לנקודה. זו הייתה חוויה של גילוי, חיבור עמוק ושפה. הנסיעה הזו אפשרה לי לראות את רומניה האמיתית, זו שנחשפת רק מבעד לחלון הרכבת: נופים פתוחים של כפרים קטנים שנראים כאילו נלקחו מתוך גלויה, שדות ירוקים רחבי ידיים ונהרות שזורמים במקביל למסילה, כשהרי הקרפטים המרוחקים מתרוממים באופק בדרמטיות.
תוך כדי הנסיעה, מצאתי את עצמי מקשיב לשיחות של המקומיים. למרות שאני מחזיק באזרחות רומנית, הרגשתי כאילו אני לומד מחדש את השפה שלי. ניסיתי לתפוס כל מילה, להבין את הדקויות והניואנסים של הדיבור היום-יומי. החיבור הזה נתן לי תחושת שייכות וקרבה שלא הרגשתי מזמן; זה לא היה רק מעבר פיזי בין ערים, אלא מסע פנימי שחיבר אותי לתרבות ולחיים של הרומנים מחוץ למטרופולין הגדול.
עצירת התרעננות ב-TOP GRILL: הטעם של המסורת
כשהגענו סוף סוף לתחנת הרכבת של סיגישוארה, היינו עייפים אך מלאי התרגשות. לפני הכל, היינו חייבים לעצור לארוחה שתחזיר לנו את האנרגיה. ממש דקה מהתחנה מצאנו את מסעדת TOP GRILL. הזמנו את הקבב הרומני המסורתי, וזה היה בדיוק מה שהיינו צריכים אחרי שש שעות בדרכים. הבשר היה עסיסי, מתובל בצורה מושלמת שנמסה בפה, ומוגש לצד ירקות טריים ולחם חמים שהרגיש כאילו יצא הרגע מהתנור. הארוחה הקטנה והאותנטית הזו הייתה ההקדמה המושלמת ליום שעמד לפנינו – יום מלא בחקר וגילוי.
משם המשכנו למלון Hilton, אך מכיוון שהגענו מוקדם מדי לצ'ק-אין, החלטנו לא לבזבז רגע. במקום להמתין בלובי, השארנו את הציוד ויצאנו מיד אל תוך העיר. ההחלטה הזו התבררה כנכונה ביותר, והפכה את הביקור למלא חיים ואינטנסיבי כבר מהרגע הראשון.
סמטאות האבן של העיר העתיקה: מסע בזמן
סיגישוארה היא עיר קטנה, אבל היא אוצרת בתוכה קסם ואותנטיות שקשה למצוא במקומות אחרים ברומניה. ההליכה בסמטאות האבן הצרות, בין הבתים הציוריים שצבועים בצבעי פסטל עזים, היא חוויה שמרחיבה את הלב. התחלנו את הסיור בכיכר המרכזית, הלב הפועם של העיר, שם מרוכזות חנויות קטנות ובתי קפה שוקקים. מה שמרשים במיוחד הוא לראות את המקומיים ממשיכים בשגרת יומם בטבעיות, בלי להתחשב בהמולת התיירים שסביבם.
המשכנו בטיפוס לעבר הגשר המפורסם והכנסייה שמעל הנהר. העלייה לעיר העתיקה (הסיטדל) הייתה מרתקת במיוחד; סמטאות האבן מובילות לנקודות תצפית מרהיבות שמהן ניתן לראות את כל העיר מלמעלה – פסיפס של גגות רעפים אדומים ובניינים היסטוריים. גולת הכותרת הייתה ללא ספק מגדל השעון. המבט הפנורמי מהמגדל מזכיר שוב שהקסם של סיגישוארה טמון בפרטים הקטנים: באבנים הישנות של הרחובות ובשילוב המדויק שבין היסטוריה עתיקה לחיים מודרניים.
קפה של אחר צהריים וסיום בג'קוזי מול הנוף
לאחר הביקור במגדל השעון, עצרנו לקפה ועוגה באחת המסעדות המקומיות הקטנות בסמטה צדדית. הישיבה שם, הצפייה במקומיים המשוחחים בשלווה והריחות של המאפים הטריים, הפכו את הביקור לעמוק ומשמעותי הרבה יותר מסתם "סימון וי" על אתרי תיירות.
את היום סיימנו בחזרה למלון Hilton, שם חיכו לנו הבריכה והג'קוזי. אחרי יום ארוך של הליכה אינטנסיבית, טיפוס בסמטאות וספיגת נופים, לשבת בתוך המים החמים כשהאוויר הצח של טרנסילבניה עוטף אותך, הייתה החוויה המזככת ביותר שאפשר לבקש. סיגישוארה הותירה בי רושם עז – עיר שמצליחה להפתיע בכל פעם מחדש ולחבר בין העבר להווה בדרך שפשוט נכנסת ללב.
"בסיגישוארה, כל סמטה היא סיפור וכל בניין צבעוני הוא פרק בהיסטוריה שעדיין חיה ונושמת."