צייד טיסות במוד הישרדות: מה קורה כשהשמיים נסגרים והחופשה באיה נאפה הופכת למציאות אחרת

06:30 בבוקר: כשהשקט של איה נאפה נשבר

התעוררתי בחדר המוכר והנוח במלון Paul Marie, המקום שרק יום קודם לכן היה המפלט שלי מהרעש של מרכז העיר. אבל בשעה 06:30 בבוקר, השקט הפך למעיק. הטלפון לא הפסיק לרטוט הודעות, חדשות, סרטונים שאי אפשר להאמין שהם אמיתיים. בתוך דקות ספורות, המוד של "צייד טיסות" בחופשה התחלף במוד הישרדות. הבנתי מיד: אנחנו כבר לא בחופשה. אנחנו באירוע היסטורי, כואב ומסוכן, ואנחנו נמצאים בצד הלא נכון של הים.

השעות הראשונות של הבוקר עברו בערפל מוחלט. מצאתי את עצמי מסתובב בלובי וברחובות הסמוכים, פוגש ישראלים נוספים. המבטים אמרו הכל חוסר אונים מוחלט. חלקם היו עם ילדים, חלקם היו צריכים לחזור למילואים, וכולם ניסו להבין מה עושים עכשיו. באיה נאפה, מקום שבו האוכלוסייה מגוונת מאוד, התחושה הייתה של "כבדהו וחשדהו". פתאום כל עובר אורח נראה אחרת, והדריכות הייתה בשיאה. לא ידענו מה קורה בארץ, ולא ידענו מה מידת ההשפעה של האירועים על האי שבו אנחנו נמצאים.

הודעת הביטול: וויז אייר והשמיים הסגורים

ככל שהיום התקדם, החדשות מהארץ הפכו לקשות יותר ויותר. הדאגה למשפחה וחברים מילאה את כל המחשבות, אבל אז הגיעה המציאות הלוגיסטית להכות בנו שוב. לקראת הערב, הגיעה ההודעה הרשמית מחברת Wizz Air: הטיסה שלנו הביתה מבוטלת. במייל הקר והיבש הוסבר שלאור המצב הביטחוני בישראל, החברה מפסיקה את טיסותיה. יחד עם זאת, הם ציינו שמגיע לנו מלון, ארוחות והעברות על חשבונם. עבור רבים זו הייתה הקלה קטנה בתוך הכאוס, עבורי זו הייתה ההבנה הסופית: אני נשאר בקפריסין ללא הגבלת זמן.

באותן שעות של אי-ודאות, המוח של "הצייד" המשיך לעבוד על אוטומט. התחלתי לבדוק אופציות חלופיות אולי לטוס לרומניה ומשם לנסות למצוא פתרון? אולי יוון? אבל מהר מאוד הבנתי שהסיטואציה גדולה מכל תכנון לוגיסטי פשוט. לאחר התלבטות קצרה, ויתרתי על הרעיון של רומניה. החלטנו להישאר בקפריסין, קרוב ככל האפשר לישראל, ולחכות להתפתחויות. הידיעה שלא נצטרך לצאת באמצע הלילה לשדה התעופה של לרנקה הייתה מוזרה; בדרך כלל זו הקלה, הפעם זה הרגיש כמו משקולת על הלב.

לילה של חוסר ידיעה

הערב ירד על איה נאפה, אבל האורות של המועדונים והמוזיקה הרועשת (שבימים רגילים כל כך שנאתי) נראו עכשיו מנותקים מהמציאות בצורה כואבת. חזרנו למלון בידיעה שאנחנו "תקועים", אבל במקום הכי נוח שאפשר לבקש בתוך הנסיבות. התארגנו לשינה בידיעה שהמחר הוא נעלם אחד גדול. חדר המלון, שהיה אמור להיות תחנה אחרונה לפני הבית, הפך לבסיס האם החדש שלנו לתקופה לא ידועה.

היום הרביעי של קפריסין 2023 לא נגמר בסיכום של שופינג או אוכל רחוב. הוא נגמר בתפילה לשלום הקרובים לנו ובתחושת אחריות כבדה. למדתי ביום הזה שלפעמים הטיול הכי חשוב הוא הדרך חזרה הביתה, ושהערך של "גמישות" בטיולים הוא לא רק למצוא מלון זול יותר, אלא לדעת לשמור על קור רוח כשכל התוכניות קורסות לתוך מציאות מדממת.

"ב-7 באוקטובר באיה נאפה, הבנתי שכל הניסיון שלי בעולם התעופה לא שווה כלום מול שמיים סגורים ומדינה בוערת. בבת אחת, הפכנו ממטיילים לפליטים של המציאות."